האישה שמאחורי השיטה

מריה מונטסורי (1870-1952) נולדה בעיירה קטנה באיטליה.

נעוריה התאפיינו ביציאה כנגד המוסכמות החברתיות בדבר מעמדה הפסיבי של האישה באותה תקופה.

היא הייתה אחת משתי התלמידות היחידות שנרשמו ללימודי הנדסה בבית הספר התיכון לבנים שברומא. משם המשיכה ללימודים גבוהים במקצועות ההנדסה והמתמטיקה.

לקראת סיום לימודיה שינתה מריה את דעתה והחליטה ללמוד רפואה בניגוד למקובל באותם שנים, אך למרות ההתנגדויות והניסיונות להכשילה הן מצד התלמידים והן מצד המרצים, הצליחה להתקבל ללימודים. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות.

וכך, בגיל עשרים וחמש הייתה מריה מונטסורי לרופאה הראשונה באיטליה.

במהלך עבודתה במרפאה פסיכיאטרית של ילדים החלה לבדוק את האפשרות שמצב הילדים נובע מבעיות פדגוגיות יותר מאשר מבעיות רפואיות.

היא ניהלה בית ספר לחינוך מיוחד, שם ערכה תצפיות והחלה בהכנת אביזרי לימוד.

בשנת 1894 הצטרפה מונטסורי לסגל הוראת פדגוגיה אנתרופולוגית באוניברסיטה.

ב-1904 הייתה לאישה הראשונה שהוסמכה לתואר פרופסור באיטליה.

בשנים אלו התחזקה בה ההבנה כי ילדים נחנו בסקרנות טבעית וכי הם נהנים ללמוד ואין כל צורך להכריחם. היא חיפשה הזדמנות לנסות את שיטתה בעבודה עם ילדים רגילים.

ב-1907 פנתה אל דר' מונטסורי אגודת צדקה של אנשי עסקים שלקחה על עצמה שיקום של משכנות עוני בסן לורנצו שברומא. הם פנו אליה בבקשה לפתוח בשכונה "בית ילדים" לילדי השכונה שמתחת לגיל ביה"ס, אשר היו ללא תעסוקה בשעות הבוקר וגרמו לתופעות של וונדליזם.  זו הייתה ההזדמנות לה חיכתה מריה במשך שנים, משום שכעת הזדמן לה לנסות את שיטותיה על ילדים נורמאליים.

היא הקימה את "בית הילדים" (Cassa dei Bambini), זה היה גן הילדים הראשון בעולם.

כשלב ראשון ריהטה את הבית בכיסאות, שולחנות וכורסאות בגודל שהתאים לילדים.

בנוסף ציידה את הבית באביזרים שאותם פיתחה שעד כה שימשו רק ללימוד ילדים מפגרים במקום המשחקים 'הרגילים'.

היא הורתה לסייעת לא להפריע לילדים אלא לתת להם לפעול באופן חופשי עם האביזרים שהכינה. בעקבות תצפיותיה בילדים יצרה שיטת חינוך חדשה.

 "בית הילדים" זכה להצלחה רבה והילדים הגיעו בו להישגים שלא היו מקובלים באותה עת. ל"בית הילדים" הגיעו מבקרים רבים מכל העולם, וכך החלו להתפרסם שמה ושיטתה של מריה מונטסורי.

דר' מריה מונטסורי החלה להדריך מורים בשיטתה, נשאה הרצאות ברחבי העולם, והרחיבה את שיטתה כך שתתאים גם לצורכיהם של ילדים בוגרים יותר.

גני מונטסורי החלו לצוץ ברחבי העולם ובסוף אותה שנה אימצו מדינות איטליה ושוויץ את שיטת מונטסורי כשיטת החינוך הממלכתית במדינותיהם.

ב-1915 הוזמנה מריה מונטסורי לארה"ב ע"י אלכסנדר בל ותומס אדיסון, בכדי להרצות על שיטתה בניו-יורק. היא נתבקשה להקים כיתת לימוד לדוגמא בסן-פרנסיסקו.

מומחי חינוך צפו בעבודתה עם 21 הילדים במשך ארבעה חודשים מאחורי קיר זכוכית.

ילדי כיתת הלימוד של מונטסורי בסן-פרנסיסקו זכו בשתי מדליות זהב עבור הישגיהם הלימודיים, ושיטת מונטסורי קיבלה הכרה רשמית ממומחי חינוך.

ב- 1939 בעקבות המצב הפוליטי באירופה נאלצה דר' מריה מונטסורי והיא בת 69 לעזוב את איטליה בגלל דעותיה האנטי-פשיסטיות ועברה לחיות ולעבוד בהודו, שם פתחה מרכזי הדרכה ובתי-ספר רבים. היא פעלה בהודו במשך שמונה שנים.

פועלה של מונטסורי בקידום החינוך לשלום גדל והמיקוד שלה בנושאי חינוך לשלום ולאחווה התפרסם בעולם והיא נבחרה פעמיים כמועמדת לפרס נובל לשלום.

לאחר המלחמה עברה מונטסורי לחיות בהולנד. היא המשיכה ללמד, להרצות, לכתוב ולדבר בשמם של הילדים ולמען שלום עולמי עד מותה ב-1952, בגיל 82.

כיום פועלים כ-7,000 גנים ובתי-ספר בשיטת מונטסורי בעולם, מתוכם כ- 4,000 בארה"ב.

 

" 'בית הילדים' הנו גן פורח של תרבות ילדים, ואנו בהחלט
 לא מחזיקים ילדים לשעות רבות בבית הספר במחשבה שכך
 נהפוך אותם לתלמידים."  - דר' מריה מונטסורי

חזרה